איך להיפטר לביקורת עצמית ומהר
יש שקר שהמוח הזקן מספר לנו: אנחנו עובדים יותר טוב בסטרס, תחת לחץ. כאילו זה מה שמוציא ממנו את המיטב. הוא מספר לנו את זה, כאליבי שאם לא נצליח, נאשים את הלחץ. מחשבה חיובית ושלילית, לא יכולות לעבוד יחד.
בספר “אינטליגנציה חיובית” של שירזאד צ’אמין, שמצטט גם את פרופסור טל בן שחר מהרווארד, הוא מדמה את זה לשחקן שעומד לבעוט פנדל: השחקן הזה מבקיע באימונים, קרוב ל100% מהבעיטות, אבל במשחק, נכנסים לחצים: המעמד, ההשלכות על הקבוצה, ההשלכות על הקריירה, הפרנסה, הפומביות, הפדיחות, המשפחה, הירידות על הילדים בבית ספר, ועוד.
כל אלו, אם יחשוב עליהם, יכולים רק להפריע.
אם יתרכז אך ורק בבעיטה וידמיין אותה בדיוק, יש סיכוי גבוה משמעותית שהיא גם תיכנס. פידבק חיובי לעובדים יעבוד יותר טוב מפידבק שלילי, גם אם העובד זה אתם. צמצמו הביקורת העצמית, ולכו על החיובי.
בפעם הבאה שאתם שומעים את עצמכם נותנים ביקורת עצמית, בין אם מאוכזבים ממשהו שעשיתם, עצרו, חשבו על דבר אחד שתעשו אחרת בפעם הבאה, וזרקו את כל השאר לפח. ביקורת היא טובה רק במינון רגעי, וככל שניזכר בה יותר ויותר, כך היא תיצור קישור חזק יותר לשליפה מהירה בפעם הבאה ואנחנו נתמקד בשלילי במקום בתקווה.
מחשבות שחוזרות על עצמן מייצרות אוטוסטרדות. אלו יכולות להיות אדומות (שליליות) או ירוקות (חיוביות) ממש כמו כבישים אמיתיים. מה שנשחזר, נשחזר ונעלה שוב ושוב, זה מה שייצר אצלנו התניה לפעם הבאה.
מה שיפה בתרגול הזה הוא לא רק צמצום הביקורת העצמית המיותרת אלא גם חיזוק השליטה שלנו בתגובות, על מקרים שאנחנו לא מרוצים מהם. התרגול הוכח באמות מחקרים כבעל השפעה ביולוגית על המוח, וככל שמתרגלים יותר, מחזקים את הקשרים בין הנוירונים (תאי העצב) יותר, ממש כמו כל שריר.
