ללא קטגוריה

אני מבקש ממנה לספר לי איך היא מוכרת ומה הולך להיות בפגישה, עוד כשאנחנו ברכב, בדרך ללקוח שלה. רופא. “רופאים זה עם” היא אומרת, ואני בקושי מתאפק מלהמליץ לה להיפטר מהגזענות העסקית שנוצרה אצלה באופן טבעי עקב המקצוע. “עם?” אני שואל. “כן. אלה סנובים, חושבים שהם יודעים הכול ואם במקרה אתה רוצה לחדש לו משהו,…

חשבו על חמש חברות, מחמש תעשיות שונות בארץ שמפרסמות בטלוויזיה, נגיד ביטוח, ריהוט, מכשירי חשמל, רכב וביגוד, כנסו לעמודים שלהן ברשתות ותראו דבר מעניין: במקרה הטוב, למרות כל התכנים הן לא מקבלות חשיפה או מעורבות ובמקרה הרע, המעורבות שלילית, או במילים אחרות בתגובות תראו רק תלונות וקללות. זה קורה כי הן למרות כל השינויים שהעולם…

ככל שהתרגול קשה לנו יותר, כך נטמיע אותו מהר יותר, והוא יישאר לזמן ארוך יותר. ההרגשה היא כמו ההרגשה כשאנחנו מנסים לכתוב ביד החלשה. מן הרגשת אי נוחות כזו בגוף שזועקת לנו, לחזור למוכר ולנוח.  ככל שנתרגל יותר פיזית, כך ההרגשה הזאת תתפוגג ואותה תחליף הרגשת סקרנות, עניין, ואפילו התרגשות מהגילוי החדש וזה בשאיפה, יהיה פידבק חיובי…

1. עסקה סוגרים על המקום, ללא הצעת מחיר כתובה, לא בפגישה ולא במייל: הרציונל? אנשים קונים באופן לא רציונלי. כשאנחנו באמת רוצים משהו, נהפוך חצי עולם וכשלא בטוחים, נרצה לחשוב על זה. זה שלקוח מבקש הצעת מחיר, כמו שהוא מבקש הנחה או בקשות נוספות, לא אומר שזה הדבר הנכון לעשות. לא להתחבא מאחורי הניירת, כי היא לא…

יש שקר שהמוח הזקן מספר לנו: אנחנו עובדים יותר טוב בסטרס, תחת לחץ. כאילו זה מה שמוציא ממנו את המיטב. הוא מספר לנו את זה, כאליבי שאם לא נצליח, נאשים את הלחץ. מחשבה חיובית ושלילית, לא יכולות לעבוד יחד. בספר “אינטליגנציה חיובית” של שירזאד צ’אמין, שמצטט גם את פרופסור טל בן שחר מהרווארד, הוא מדמה…

אל תתבאסו שכתבתם פוסט כשיצאתם לעצמאות, וכל המגיבים רק פרגנו, אבל עבודה לא הגיעה משם. למדו מזה, כי יש כאלו שממשיכים שנים לעשות את אותה טעות. הרי מה היה שם? כתבתם בעיקר על התהליך *שאתם* עברתם. הרמתם לעצמכם קצת וסיפרתם שהחלטתם החלטה אמיצה, לצאת לעצמאות. זרקתם כמה מילים חשובות כאלה כמו “באחריות”, “מקצועיות”, “שירותיות”, ואיך…

כשלקוח שואל איש השקעות מה הוא חושב על השווקים בעולם, הוא לא מתכוון שהוא רוצה סקירה שלא יבין ממנה כלום, אלא שהוא מודאג. כשלקוח שואל רופא שיניים, מה ההבדל בין זירקוניה לחרסינה, הוא לא מבקש הרצאה על ההבדלים. הוא צריך שישאלו אותו מה הוא שמע ולמה הוא שואל. כשלקוחה שואלת אדריכלית אם יש לה ניסיון…

התשובה הקצרה היא להפחית את הביקורת העצמית, והתשובה היותר יסודית היא להתפתח וללמוד, תוך כדי שלוקחים רק את הלקח שרוצים ומתקדמים הלאה. בלי כל הרעש, ההאשמות העצמיות, ההכללות (למה תמיד אני עושה את אותה טעות?) או כל ביקורת עצמית אחרת שגורפת לנו להלקות את עצמנו. מרגישים שעושים טעות? מרגיעים מיד, בודקים מה נעשה אחרת בפעם…

“היי דוקטור, אני צריך לבוא לעשות סתימה” סתימה? איך אתה יודע שצריך סתימה? “כי נפלה לי סתימה” וכואב לך? “כן” כשאתה שותה קר או חם? “גם וגם” וכשאתה שואף אוויר, כואב? “תן לבדוק. בודק. לא” אוקיי, תבוא נעשה צילום ו*נבדוק*. …… שימו לב לניואנסים: הוא לא מיד אומר שצריך סתימה, רק בגלל שאני ביקשתי, הוא…

כי אתה מבטיח להם. גם אם אתה לא מבטיח ישירות, כלומר אומר את המילה “אני מבטיח”, באופן שאתה מוכר, למשל זה שיש לך תשובה מוכנה לכל שאלה, זה שהתשובות מהירות, זה שאתה שולט בחומר, סמכותי וכריזמטי, יכול ליצור אצל הלקוח הרגשה (בניגוד למה שחושבים), לא בהכרח של מקצועיות ומישהו לסמוך עליו אלא גם מנותקת, ככזה…